המורשת של יהודי קהילת ווריה – Veria –  Veroia   מושרשת עמוק בדפי ההיסטוריה המפוארת של הקהילה ומספקת סיפור מרתק ומלא עניין. במלחמת העולם השניה כל זה נגמר יום אחד… ה  1 במאי 1943 היה הפסח האחרון של יהודי ווריה, ביום האחרון של חג הפסח, כ 460 יהודי העיר שנותרו בעיירה ולא נמלטו להרים ולפרטיזנים, נעצרו בבית הכנסת בזמן תפילת הבוקר. ב -1 במאי 1943, לאחר שהוחזקו בבידוד קפדני בתוך בית הכנסת במשך שלושה ימים, הם הובילו לאורך הרחוב הראשי של העיר לתחנת הרכבת שם הם הועלו לרכבת והועברו למחנה ברון הירש ששימש גטו ותחנת מעבר בסלוניקי.
הבישוף Polycarpos  לקח אליו בחשאיות גדולה, את ספרי קודש וכלי קודש העתיקים מבית הכנסת והבטיח בכך שהם ישרדו את הצורר. בספרים נשמרו בלשכתו של הבישוף וכאשר הזוועה  שככה והניצולים המעטים שבו לווריה, הוא החזיר להם את ספרי התורה וכלי הקודש.
בבוקר ה -9 במאי כל יהודי Veria, יחד עם יהודי סלוניקי, פלורינה, Didymoticho, Oresteiada  ו – וSoufli, הועלו לקרונות, אשר הובילו אותם תוך מספר ימים למשרפות של אושוויץ בירקנאו וטרבלינקה. מתוך יהודי ווריה שהיו במחנות אף אחד לא שרד. רק אלו שנמלטו אל ההרים והצליחו לשרוד את הקשיים שבו הביתה בתום המלחמה. ואז נתגלתה להם התמונה האיומה, מזועזעים ממכת המוות ואבדן המשפחה והחברים, המומים מהברבריות של “הפתרון הסופי”, מאוכזבים מהאדישות של האזרחים הנוצרים עמיתיהם בווריה, אשר “שכחו” את גורלם המשותף והזיכרונות המשותפים בין לילה אחד, אותם שכנים שבגדו בם ותפסו את רכושם, ולהם לא נותר אלא להתאבל ולקבור את השרידים המפוזרים של חייהם המיוסרים.

ברובע היהודי רחוב אחד מרכזי היורד לכיוון הנהר ומשני צידיו בתי היהודים עשויים טיט ועץ אשר ידעו ימים טובים יותר. על הקירות עדיין ניתן להבחין בכתובות בעברית  ובעיטורים אוריינטליים מתקופת השלטון העותמאני. ומעל הכל בית הכנסת העתיק של הקהילה שנותר על כנו למרות הכל.