מורשת קהילת רודוס המפוארת נמחקה כמעט כולה מיד עם כיבוש האי ע”י הגרמנים בשנת 1944.
151 הניצולים למעט משפחה אחת בחרו לאחר המלחמה שלא לשוב עוד ולחיות ברודוס. הם  התפזרו ברחבי העולם ומיעוטם עלה לישראל. המשפחות שבחרו לגור ולשמר את המורשת היהודית באי לאחר המלחמה, הגיעו ממקומות אחרים ביוון.

בית הכנסת “קהל שלום” היחיד מתוך שישה שפעלו ברודוס לפני המלחמה, נחשב לבית הכנסת העתיק ביותר ביוון.
בית הכנסת שוכן במה שהיה פעם השכונה היהודית “לה ג’ודריה” ולא רחוק משם נמצאת הכיכר המרכזית הנקראת כיכר ”היהודים המעונים”.
לקהילה היהודית של רודוס היסטוריה ארוכת שנים שהושפעה במשך מאות שנים מתרבות מגורשי ספרד שמצאו מקלט באי כמו גם מקומות אחרים ביוון כמו סלוניקי, ווריה, קוואלה וקהילות רבות אחרות והגיעו אף לאיסטנבול ואיזמיר שבטורקיה.

בשנים שלפני המלחמה מנתה הקהילה היהודית כ 4000 איש. בית הכנסת שנותר נבנה בשנת 1577 משמש היום לתפילות בערבי שבת וחגים ומהווה גל-עד לקהילה המפוארת.
בצמוד לבית הכנסת נבנה מוזיאון המספר את תולדות המקום ומהווה מקור משיכה גם לתיירים ומבקרים אחרים. במהלך השנים ובתקופת הכיבוש ועד לשליחתם של יהודי רודות למחנות ההשמדה נגרע מספרם דרמטית בעקבות החוקית האנטישמיים וחיפוש חיים טובים יותר. בית הקברות היהודי ממוקם מחוץ לעיר העתיקה בדרך לקליתאה, ובבית הכנסת לפני הכניסה להיכל הוצב לוח זיכרון עם שמות הנספים קרבנות השואה.