טיול סתיו במערב וצפון יוון הביקור האחרון שלי ביוון הסתיים לא מכבר, לקחתי איתי גם את אברמיקו שייהנה גם הוא מה יש, ויצאתי "לפתוח לכם צירי טיול חדשים"  כאשר שיא הטיול בחגיגות הצ'יפורו בזגוריה (על זה אספר בהמשך). נחתי באתונה עם מזוודה מלאה ביגוד וציוד חורפי למכביר אבל לשמחתי קבלה את פנינו שמש חמימה  ומזג אוויר קיצי ליווה אותנו לכל אורכו של הטיול. אין ספק התחלה טובה. בחרתי הפעם להגיע לזאגוריה ב"דרך אחרת", מאתונה נסענו צפונה ומשם מזרחה, חולפים בארחובה וממשיכים לדלפי שעל רכס הפארנאסוס הצופה למפרץ איתאה הרובץ למטה.

המשכנו מזרחה קרוב לקוו המים של המפרץ עד לגשר המיתרים.  4 ימים ארך הקטע הזה של הטיול ושמחנו לגלות כפרי דייגים אותנטיים שבד"כ לא טורחים להיכנס ולבקר בהם, כפרים ההופכים אט אט לכפרי תיירות ציוריים ומזמינים עד  בואך העירה נפפקטוס ממנה תצפית נהדרת על גשר הכבלים והמוזיאון. בכפר גלסידי שבדרך, ארכיטקטורה ייחודית וטיילת ציורית מרובה טברנות. באיוס יואניס עצרנו לארוחת צהריים על הטיילת שעל המים השקטים,  נהנים מהשקט של "סוף עונה". בנפפקטוס קפה קטן בנמל הקטן ותצפית נפלאה מהמבצר אל הגשר התלוי. השמש שקעה אבל הספקנו לבקר במוזיאון הקטן אשר נמצא באנטיריו ממש לפני העלייה לגשר, השמים כבר נצבעו באדום והאורות על הגשר  נדלקו לאיטם.

אנדריאס התקשר בינתיים ובקש לדעת מתי נגיע כדי שארוחת הערב שתכנן תהיה מוכנה לבואנו. דהרנו צפונה על קוו החוף המערבי של היבשת, מנסים למצוא את הדרך לכפר הקטן פוטינו Potino שבו מתגורר אנדריאס. החשכה ירדה על הארץ ובכפרים הקטנים שעברנו בהם במעלה ההר דלקו אורות בכנסיה ובכיכר הכפר, בטברנה המקומית הביטו בנו אנשי הכפר בסקרנות בעת שחלפנו על פניהם. בסמטאות הצרות של פוטינו, במקום הגבוה ביותר בכפר שכן ביתו של אנדריאס והוא קיבל את פנינו בחיבוק עז כמנהג היוונים במחוזותיהם ולידו כלבו האהוב מכשכש בזנבו בשמחה לרגל בואנו. השולחן היה כבר ערוך  כשהתיישבנו סביבו, סלט ירוק מגינתו של אנדריאס הפיץ ניחוח נעים וגבינת הפרמזן השלימה את הטעם הנפלא. הרמנו כוסית צ'יפורו לכבוד המפגש ומיד פצחנו בטעימה מענגת מבשר הגריל שהגיש אנדריאס, עוף אמר אנדריאס מטובל ועשוי כהלכה. לאחר הארוחה הצצתי בחדר האורחים רחב הידיים ובתמונות על הקיר בהם נראה אנדריאס במדי הצי היווני בעת השירות הצבאי שלו.  מגלשי הסקי העתיקים המוצגים בפינה מכובדת בחדר גורמים לאנדריאס לספר את הקשר שלהם לזמנים עברו. עייפים נרדמנו תוך זמן קצר לקול נביחות הכלבים שבכפר. בבקר לפני היציאה סייר עמנו אנדריאס בנחלה הקטנה שלו ממנה נשקף נוף מרהיב למרחקים. היה לו שם גן ירק פורח וססגוני, חדר עישון לבשר ומבנה זכוכית בשלבי עבודה שאמור לשמש בקרוב כחממה.

העיירה פרבזה הפתיע לטובה, למרות עונת התיירות שנסתיימה זה מכבר עדיין פעלו מסעדות הדגים על הטיילת, דייגים על המזח השליכו חכה ובסירות הדיג הכינו את הרשתות ליציאה הלילית. במנהרה העוברת מתחת למי המפרץ (כן בקרקעית הים) יצאנו לדרכנו לכיוון האי לפקדה.  הכביש המחבר את לפקדה ליבשת עובר בבריכות של אצות אדומות בהם ענפות לבנות צוואר טובלות במים את מקורם בחיפוש מזון. בצד השני דיונות ארוכות במים הרדודים ומבנה לבן של כנסיה קטנה על השלוחה. ספינה עם מפרש לבן חלפה באופק הכחול ובכניסה לאי צבעו קרני השמש של בקר מאוחר את החומות העתיקות.

עלינו מהעיר המרכזית לפקדה על הרכס ממנו נשקפת העיר והים העוטף אותה באור הנפלא שהפיצה שמש קיצית חמימה. ירדנו לכפרים שלמטה, איוס ניקיטס, חולפים באתאני עוצרים במאפיה מקומית להצטייד בטירופיטה שנאפתה זה עתה עד לפורטו קצ'יקי, אחד החופים הפופולאריים  העמוסים בעונת התיירות באי. עכשיו היה שקט, דמות בודדת צעדה על החוף לרגלי המצוק הלבן (יומיים לאחר מכן עברה על המקום רעידת אדמה בעוצמה די חזקה) ובמי הטורקיז שלרגלי המדרגות המובילות מטה צללו מספר דמויות במים השקטים.

בוסיליקי המפורסמת עצרנו לאכול ובנידרי  על המזח בטיילת 3 דייגים, מעבורת וממול האי של אונאסיס ירוק מתמיד. חזרנו ללינה בפרבזה. בבקר חפשנו ממצאים וזכר לקהילה היהודית שחיה שם עד פרוץ מלחמת העולם השנייה. זקן מקומי התנדב לספר לנו על בית יהודי – אולי השריד האחרון – שנותר בעיר ושנמסר לעירייה ומשמש כיום כמרכז רפואי. בכניסה לבניין לוח שיש המציין את שואת הקהילה היהודית המקומית.

המשכנו בנסיעה צפונה לאורך החוף, חולפים ע"פ עתיקות "ניקופולי"  והכפר "זלוגו" המפורסם עם פסל 5 האימהות שהוצאו להורג ע"י הטורקים. קפצנו לבקר באתר של עתיקות "נקרומדיאו" שעל פי המיתולוגיה היוונית היה הכניסה של נשמות המתים אל העולם הבא. למטה זורם נהר "אחירונדה"  – הנהר שנשא את הנשמות אל העולם הבא… נסענו עם הג'יפ בשבילי החורש לאורך הגדה של הנהר – כניסה מהכפר גליקי gliki, טיפסנו על הרכס להביט על הנוף מלמעלה בדרך לא דרך.

למטה על קוו המים שוכן לו כפר דייגים קטן שקט ומנומנם "אמודיה" תעלת מים רחבה חוצה את הכפר ומובילה מצד אחד אל הים הפתוח ואל המערות הכחולות, ומצד שני אל הדלתא של הנהר המשופעת בבעלי חיים וצפרים לרוב. בכפר חוף ים חולי נהדר אשר יכול בקיץ להיות תחליף הולם לכל החופים הצפופים שבסביבה.

משם לפארגה Parga מפרץ ציורי, איים קטנים מיוערים, כנסיה קטנה ובטיילת הרחבה בתים  צבעוניים בארכיטקטורה ייחודית משתקפים במים השקטים. בסיבוטה – מקום מועדף על יאכטונרים –  כבר היה ברור לגמרי שעונת התיירות הסתיימה. החופים היו ריקים מאדם ולרציף היו קשורות רק יאכטות בודדות  ובפיורדים הקטנים שבסביבה החלה עונת הקינון של הצפרים. עברנו באיגומניצה ליד הנמל ממנו מפליגות מעבורות למגוון יעדים. לא רחוק משם נמצא האי קורפו. קרא עוד על קורפו.

משם הדרך לזגוריה  הייתה קצרה. בשעות אחה"צ המאוחרות הגענו לכפר פפיגו למלון של ניקוס ויוליה. את ניקוס פגשתי בבית המלאכה שבחצר ביתו, מתקן הזיקוק עבד במלוא המרץ וייצר ציפורו בניחוח עדין של תותי יער וניקוס עסק במיון צמחי תבלין שהביא עמו מהמסע האחרון שלו בהרים.

ארוחת הערב שלנו כללה בין השאר  ערימת (2 ק"ג) בשר צלעות טלה צעיר שזה עתה הורדו מעל גריל הפחם והרבה צ'יפורו. התעוררנו בבקר לקול המולת העוסקים בהכנת החגיגה, חצר הכנסייה התמלאה אט אט בשולחנות וכסאות לרוב, בפינה, התקינו כמה צעירים 2 שורות ארוכות של מתקני גריל, אח"כ מלאו אותם בפחם הדרים משובח. אחרים, התקינו בזהירות הנדרשת את מתקן הזיקוק הענקי שיהווה את הסיבה העיקרית לחגיגות.  מעט לפני השקיעה, הגיעה הלהקה אשר הייתה מורכבת מנגן קלרינט, כנר אחד, מפעיל טמבור אחד ו – 2 זמרים מנוסים (אליהם הצטרפו נוספים במהלך החגיגה). הכומר המקומי סייע לחבורה לחבר את מערכת ההגברה מערכת החשמל של הכנסייה והשרה אווירה מכובדת לאירוע. הערב ירד עמו הגיעה צינת חדש נובמבר, והכפר היושב לרגלי רכס האסטרקה  "פתח את שעריו" לאורחים שהחלו אט אט מתקבצים. ריח הבשר הנצלה על האש נישא בעשן הערב ועטף אותנו בעדינות מרחיבת תיאבון. ליד הדוכן נמזג הצ'יפורו לבקבוקי פלסטיק של חצי ליטר וטור קצר החל משתרך לידו. השולחנות התמלאו באנשים שנשאו בידם צלחות עמוסות בשרים ובקבוקי צ'יפורו לצידם. התזמורת סיימה ניסוי כלים אחרון והזמר הראשון כחכח בגרונו והחל בשירה. צלילי הקלרינט עברו חלפו בסמטאות הכפר מזכירות לכולם שהנה זה מתחיל. על הרחבה שלפני התזמורת עלו הוותיקים לריקוד ראשון, 4 מבוגרים שנעו במעגל אוחזים ידיים מורמות כאשר הראשון המוביל מנפנף במטפחת לבנה שאת משמעותה לא ידעתי. וכך שעות רבות, עד כמעט זריחה, לא פסק לנוע מעגל הרוקדים אליו הצטרפו במהלך הלילה צעירים רבים שהמסורת הזו קרובה לליבם. בלילה הזה הלכתי לנום את שנתי לקול צלילי הקלרינט כאשר אדי הצ'יפורו שספוגים בדמי ועשן הבשר הנצלה מלווה אותי בעננה קטנה אל חדרי בחצר המלון של ניקוס. השכמה מאוחרת, איזמרלדה – העובדת האלבנית של ניקוס – הביטה בי בחיוך בעת שניסית להסיר את קורי השינה מעלי ואמרה שרקדה בחגיגות עד שלוש לפנות בקר. את שארית היום הקייצי החמים ויוצא הדופן הזה בילינו בסיור קצר בגשרים העתיקים של מחוז קיפי. ארוחת צהריים "קלה" אצל אלכס בכניסה לכפר החזירה אותנו למסלול. למחרת נפרדנו מהכפר והחגיגות, אדי הצ'יפורו התפוגגו אבל הזכרון לא פג. המשכנו משם לפגישה עם אלגרה ביאנינה, ויצאנו עמה לבקר בבית הקברות היהודי הרומניוטי העתיק של יאנינה. פסענו בינות למצבות העתיקות בנות מאות ואולי אלפי שנים ומסביב העצים הגבוהים המאפשרים רק לקרני שמש בודדות לחדור בעדן (על כך תוכלו לקרא בהרחבה בדף יואנינה. לצפיה בסרטון) מקשיבים לספור ההסטוריה של המקום.  נפרדנו בהתרגשות מהגב' אלגרה – אשה מיוחדת – ומהרנו לטעימה בלתי נשכחת של מעדן בשר יווני ייחודי "קוקורץ'" בכפר האלפיני מצובו. לעיר הולדתי ווריה, המפורסמת בראווני המתוק שלה הגענו אח"כ. כהרגלי יצאתי לסיור ברובע היהודי העתיק, בבית הכנסת חיכתה לי אווי (evi) המדריכה המקומית וניקוס האוונגליסט ברך אותנו בברכת "ברוך הבא" במלון הקטן שברובע נפגשנו עם בעלת המלון לכוס קפה שהזכיר לנו ביקור קודם בלתי נשכח. את היום סיימנו בטברנה של קיריאקוס, הצטרף אלינו יורגוס עו"ד מקומי צעיר שבישר לי על מחזה מקומי שכתב על הקהילה היהודית של ווריה ושעומד לעלות בקרוב בתיאטרון המקומי. את היום האחרון עשינו בסלוניקי, ביקור קצר במוזיאון היהודי, מספר פגישות עבודה וסיום נאה בשקיעה לאורך הטיילת היפה.

>> קרא עוד על זאגוריה  >> קרא עוד על לפקדה >> קרא עוד על ווריה >> קרא עוד על סלוניקי >> קרא עוד על חגיגות הצ'יפורו >>> מלונות ברחבי יוון >> מלונות בכל העולם  

  >> חזרה לעמוד החוויות