הכפר הקטן שחולם שיהיה לו אגם

מעוניינים לבקר בסביבה?

זה אירע באוגוסט אחד, נדמה לי 2010, בשבוע האחרון של החודש – למרות שאיני שש לנסוע באוגוסט לאף מקום וגם ליוון – אבל עובדה. הייתי שם עם תאנאסיס השותף היווני שלי, נוסעים בינות לכפרים שבאזור מרכז יוון למרגלות ההרים, אזור של גבעות ירוקות אשר מעת לעת חושפות כפרים קטנים. הייתה שעת אחה"צ מאוחרת וחשיכה ירדה עלינו מהר מכפי שציפינו, הגבעות כוסו בגוון אדמדם של שמש שוקעת. השתוקקתי לקפה. כבר שעה ארוכה שהכביש/דרך הפך להיות שומם, את הכפרים כבר אי אפשר לראות בחושך שהשתלט מסביב. חושב על קפה. תאנאסיס מעיר שמד הדלק מראה על 0 דלק. מחפשים תחנת דלק אך איך, לא נפש חיה ושום אור לא מבליח בחשיכה באזור השומם. הייתי עייף, ורעב ובמיוחד משתוקק לכוס הקפה, מה יהיה שאלתי. עוד מעט ענה תאנאסיס באופטימיות יוונית. הכפר היה חשוך, הירח המלא הדגיש את צלליות הבתים החשוכים, אור קטן האיר חלון פה ושם במספר בתים, כולם הלכו לישון שאלתי. תאנאסיס כיבה את המנוע, נכנסנו דרך שער הברזל , תאנסיס גישש אחר המפתח שמתחת לאבן בכניסה לבית, פתח את הדלת והדליק את האור, קפה, מה עם קפה מלמלתי, חיפוש מעמיק העלה תיון אחד לא משומש, אין קפה הוא אמר, אין כלום. רק בקערת הזכוכית שעל השולחן היו 2 אגסים שעדיין לא הבשילו. לא גרים כאן ? זו דירת קיץ, מגיעים לכאן בני המשפחה בחודשים יולי אוגוסט ובפסחא. הבטתי מהחלון ונדמה היה לי שאני רואה צללית בחלון אחד הבתים שדולק בהם אור. תאנאסיס השתכנע ודפקנו על הדלת. הכפר היה שקט, רגוע שעתי קול צעדים ומפתח הנע בתוך הבריח – צריך לשמן את המנגנון חלפה מחשבה בראשי ביחד במקביל להתכווצות הבלתי נשלטת בקיבתי הזועקת לקצת אוכל. האיש שפתח את הדלת היה מבוגר, אפילו זקן חשבתי, בפנים על הכורסה ישבה אשה מבוגרת בידיה מסרגות וחתול ג'ינג'י יושב לרגליה, על השולחן מנורת נפט דולקת באור חיוור. "קליספרה" אמר הזקן… ותאנאסיס מיהר להציג את עצמו " אני בנם של ארטמיס ווסיליס שהיה השוטר של הכפר. בטח, עכשיו אני נזכר, מזמן לא היית כאן. היא חיבק בחמימות את תאנאסיס, לחץ את ידי, האשה קמה וברכה אותנו לשלום, תדליק את הגנרטור …. אמרה, אח"כ הלכה "קיריה אנטולה" למטבח החשוך כשהחתול בעקבותיה וחזרה עם מגש קטן של ספנקופיטה שעדיין הייתה חמימה, הכנתי לא מזמן אמרה. הייתי מאושר, כל ביס במעדן שיפר את מצב רוחי. האור נדלק ועכשיו יכלה להכין את הקפה שבקשתי לא לפני שהבעת פניה הפכה מופתעת לבקשה המוזרה שלי לקפה בשעת לילה שכזו. מסתבר שרוב היוונים לא ישתו קפה לאחר השעה 8 או 9 לכל המאוחר. איך אומרים, שמחים וטובי לב נפרדנו ב"קליניכטה" חמה , עוד חיבוק וחזרנו לבית הקריר של המשפחה.

בבוקר התעוררתי יחסית מוקדם, הסטתי את וילון החרוזים שכיסה את החלון והצצתי החוצה, הכפר כבר התעורר, עדר עיזים פסע במרכז הדרך ביציאה מהכפר וכמה חברה עסקו בהעמסת גזעי עצים על טנדר ישן. ישבתי על הכסא והבטתי בחיים בכפר המתנהלים לאיטם. תאנאסיס הכין בינתיים תה עם התיון היחיד שהיה בבית אח"כ בצע את 2 האגסים וארוחת הבוקר היית מוכנה, אבל אני, עדיין יכולתי להריח ולחוש את טעם הספנקופוטה של ליל אמש שאפתה "קיריה אנטולה".

אח"כ סיירנו בכפר, תאנאסיס הראה לי את "האחוזה המשפחתית הנטושה" הבית של סבא המתפורר התפעלתי מתנור הפחמים הבנוי בחצר שאתו בשלו פעם, המרחבים הירוקים . כאן הצביע תאנאסיס, מעבר לקוו הגבעות המאובקות יהיה האגם, מה, שאלתי איך אגם? יש תוכנית ממשלתית להרחיב את אגם פלסטירה, להגביה את הסכר ולהגדיל את כמות המים. ואז מה שיקרה אמר, מפלס המים יעלה, כפרים קטנים ייעלמו מתחת למים והכפר שלנו יקבל קוו חוף, ונבנה טיילת, והמון תיירים יגיעו, והבתים הקטנים שלנו יהפכו לצימרים ולמלונות בוטיק קטנים ו400 הדונם של המשפחה יהיו שווים הון.