עונת הציד בזגוריה

בבוקר בכפר ויטסה/Vitsa/ויצה  אשר בזגוריה הכינה מריה ארוחת בוקר בלתי נשכחת שכללה קפה יווני (הליניקו מטריו) לפתיחה, סלט  טרי  של ירקות שנאספו הבוקר  מהגינה, חביתת ירק חמימה, טירופיטה שזה עתה יצאה מהתנור ועוד מעדנים המרחיבים את דעתו של האדם ואת חושיו…

אח"כ יצאתי למרפסת הרחבה ממנה נשקף נוף מרהיב באור הגובר של הבוקר. ברכסים הרחוקים עדיין ניתן להבחין ברצועות שלג חורפי שטרם נמס, המרחב הפתוח היה גבעי וירוק מכוסה בחלקו ערפילי בוקר מתפוגגים באטיות. הצצתי לקן הסנונית הצמוד למנורה התקרה ושאלתי את מריה  אם הסנונית עדיין מקננת שם. לגמתי מהקפה סוקר את הדרך המרוצפת אבנים העולה לכיכר הכפר עד לכנסיה. 3 אנשים יצאו מאחד הבתים אוחזים ברצועות כלבי ציד לבושים בבגדים מנומרים ועל כתפיהם רובה ציד העובר בירושה . בטנדר שחנה למטה העמיסו את הכלובים לכלבים ציוד וצידה לדרך.

הקדשתי את היום ל"לימוד מסורת הציד בזגורי", אפשר היה לראות רועים המובילים עדרי חזירים קטנים בניהם גם חזירי בר מתורבתים שהעדיפו להצטרף לעדר ולהנות מתשומת הלב של הרועה וללא חשש מציד צפוי…מעת לעת פגשתי ציידים מחזיקים מכשיר קשר ורובה עתיק העובר בירושה ממתינים בצל העצים ומנהלים שיחות "מלחמה" בקשר… את החברה שלנו מויצה (VITSA) מצאנו לצד הדרך,  הם בילו את היום בצל העצים אוכלים ושותים צ'יפורו וקפה מחכים שהחזירי הבר יגיעו אליהם…

בערב חזרו "הגיבורים" עם ארשת של אכזבה על פניהם מ"ציד" לא מוצלח, מריה התאמצה להסתיר את החיוך שהחל לעלות על פניה. היא ניגשה לבעלה וליטפה את ראשו ברכות… 

חזרה ל"שולחנו של אל גרקו"