שלכת, שלג ראשון וציפורו בזגוריה

טייל וכתב: יהודה שמש .
מארגני הטיול: ראובן עמנואל ותאנאסיס פנדס 

כאשר ראובן עמנואל – מנהל אתר “מטיילים ביוון”   המתמחה בטיולים ליוון וייעוץ לנוסעים עצמאית – הרים לי טלפון ימים ספורים לפני תום חדש אוקטובר אחד והציע לי להצטרף אליו לטיול ייחודי ביוון, לא התלבטתי ומיד עניתי בחיוב. זו הייתה הזדמנות נדירה בשבילי לצאת ולתור את יוון עם אחד האנשים הבודדים בארץ שמכירים את יוון לעומק ולגלות מקומות נפלאים אשר בדרך כלל התייר המצוי לא מגיע אליהם. לחוות מפגשים עם המקומיים באופן בלתי אמצעי ליהנות מהאוכל היווני הנהדר ולקנח במוסיקה יוונית שאני כל כך אוהב. את ההתרגשות שאחזה אותי העברתי לידידי משה מצא שגילה ענין להצטרף לטיול. מפה לשם התגבשנו ל”קבוצה” קטנה וייחודית של אוהבי יוון. וכך, בבוקרו של העשירי בנובמבר עלינו על  הטיסה לאתונה כשראובן מוביל אותנו לחוויה מסעירה בארץ אהובה. היו אתנו גם אברמיקו ופיקו  אשר נולדו בווריה עיירת הולדתו של ראובן, ודני הצלם הווירטואוז. בשדה נפגשנו עם האיש/מדריך היקר תאנאסיס שותפו לעסקים ביוון של ראובן והבעלים של חברת הטיולים  Walking holidays  ויצאנו יחדיו להרפתקה הגדולה.

היום הראשון: יצאנו מאתונה צפונה על הכביש המהיר ולאחר עצירה קצרה לסובלאקי וקפה יווני קטן בכפר הנופש קמנה וורלה, בקרנו באנדרטה של הגיבור היווני ליאונידס ולא רחוק משם עלו אדים ממעיינות תרמופיליי הסמוכים. השמש זרחה בשלב הזה של הדרך ושדרות העצים בצדי הכביש הצר היו צבועים בצבעים עזים של שלכת, משהו בין צהוב  חלודה לאדום בוהק. אל קרפניסי הגענו לעת ערב וגשם עז מלווה ברקים ורעמים קיבל את פנינו, המלון הגדול והמפואר במרומי העיירה קרפניסי, היה ריק מאורחים בערב הזה, אולם מצפה לאורחי סוף השבוע ולנהירה לאתר הסקי הסמוך. הרחובות בעיירה היו שקטים ורק מתי מעט הסתובבו ברחובות. גם המסעדות היו סגורות בעת ההיא ותאנאסיס עמל קשות לשכנע בעל מסעדה אחת לטרוח ולפתוח את המסעדה בשבילנו. אחרי הארוחה הדשנה יצאנו לשתות קפה בקונדיטוריה מקומית בחברת כמה מקומיים נחמדים. במלון, שקענו בשינה עמוקה עד לבוקר.

היום השני:  הגשם פסק, עננים נמוכים הסתירו מעת לעת את קרני השמש המתאמצים לחדור בעדם. לאורך הנהר בדרך למנזר פרוסוס זרמו המים באון, העצים שבשלכת השירו לאיטם עלים צבעוניים ויצרו שטיח עלים  אדמדם על הקרקע. עצרנו ליד הגשר נושמים את הנוף הסתווי שמסביב. כלים הנדסיים פינו את מפולות הסלעים שחסמו את הכביש ומעבר לאפיק העמוק של הנחל נתגלה המנזר מלבין באור הבקר הצלול. קפצנו לקפה וגלקטובוריקו בכפר מגלו חוריו השמש זרחה והאירה לנו פנים. הבטתי סביבי וראיתי אנשים מאושרים. משם המשכנו, חצינו את נהר קרמסטון על הגשר ונסענו על גדות האגם בכביש הצר שהאט את מהירות הנסיעה. הנוף הייחודי הנשקף מלמעלה גרם לנו לעצור לעיתים קרובות בנקודות תצפית שבדרך, להביט על הנוף ולצלם תמונות נהדרות. אח”כ חצינו את הסכר כאשר החשכה החלה לרדת. אל הגשר של ארטה Arta הגענו לאחר נסיעה ארוכה, גשם ירד אבל המראה של הגשר המואר והמים מתחתיו שזרמו בעוצמה  הרשימו אותנו, אי אפשר היה שלא לעצור ולצלם. אח”כ חלפנו בשולי יאנינה מופתעים מהערנות ויכולת הנהיגה המרשימה של תאנאסיס.כאשר הרכב נכנס לאזור הכפרים של זאגוריה היה החושך מוחלט, הגשם טפטף לעיתים ואורות הכפרים הבליחו בחשיכה עד לעליה לכפר פאפיגו. ניקוס – הבעלים של המלון/מסעדה – שקיבל את פנינו, מזג לכולנו כוסיות צ’יפורו ותבשיל בשר הוגש לשולחן לטובת כוסיות הצ’יפורו שרצו בין כולנו. מאוחר יותר נסב כולנו סביב השולחן לארוחת ערב ששיאה במנה ענקית של צלעות כבש הנימוחות בפה. אח”כ הגיע חבר מקומי של ניקוס עם הבוזוקי (בקשתי אז ניקוס הביא…), ניקוס ויוליה הצטרפו לשירה, וכמו שאתם מכירים אותי, יצאתי במחול לצלילי הבוזוקי.

היום השלישי: בבקר קמנו אל יום גשום במיוחד, קפצנו לביקור רטוב בגשר קלידוניה ובגשר של קוניצה. הרוח והגשם והמים ביחד עם עלי השלכת הנושרים על המים השוצפים היו חוויה בפני עצמה. משם קפצנו לבית הכנסת ביאנינה למפגש נוסטלגי של משה מצא עם המורשת המשפחתית שלו. פסענו בסמטה שבין החומות המובילה לבית הכנסת. ונכנסנו פנימה נרגשים. על הקירות לוחות שיש עם שמות הנספים. חזרנו לכפרים של זגוריה והגשם המשיך לרדת. באפיק שמתחת לגשר של קוקורי אשר יבש ברב עונות השנה, הזרם היה חזק במיוחד. המשכנו לגשר שלושת הקשתות בקרבת הכפר קיפי  וגם שם זרמו המים בשאון. בתצפית על קניון וויקוס שבכפר וויקוס השמיים התבארו  ושמש סתווית האירה את הרכס שמעל ולמטה באפיק הוויקוס זרמו המים. הטבע כמו הכין את עצמו לחגיגת הצ’יפורו של הערב. יהיה לילה חם.

בערב, ברחבה המקורה של הכנסייה היו השולחנות הפזורים מלאי אדם והנגנים – קלרינט, כינור, תוף… ניגנו את מוסיקת הנסיוטיקי. הרוקדים נעו לאיטם במעגלים, עשן הבשר הנצלה התערבב באדי הצ’יפורו המתהווה מקצה מתקן הזיקוק העשוי נחושת ממורקת. בטברנה של ניקוס ישבה באותה שעה קבוצה גדולה של אנשי האזור וחגגו ב”חגיגה פרטית” את האירוע. לפנות בקר הסתיימו החגיגות בפפיגו, מחר יימשכו החגיגות בכפר אחר.

היום הרביעי: יצאו לדרכנו לקסטוריה, בקרנו במערת הדרקון שעל גדת האגם ומשם המשכנו לאגמי פרספה, הערב החל לרדת כשהגענו לגשר הצף המוביל לאיוס אכיליאוס ההשתקפות של השמש על המים היו מראה נפלא במיוחד לצלמים שביננו.  משם המשכנו לכפר פסרדס.

החושך היה כמעט מלא כשהתחלנו לשוב על עקבותינו בדרך לקסטוריה נגלה לעיננו מראה קסום על הרכס המושלג של פלורינה שהואר בירח “ענק” super moon  – זוכרים את האירוע המתרחש כל כמה שנים? –  עצרנו מביטים נפעמים במראה הייחודי הנדיר.

היום החמישי:  בארוחת הבקר סיפרה לנו בעלת המלון – מימי – בהתרגשות ובעיניים דומעות על חבריה היהודים שניספו בשואה ואינה יכולה לשכוח אותם. אח”כ יצאנו  לסיור כללי בקסטוריה ובטיילת העיר, בקרנו באנדרטה לזכר יהודי קסטוריה ועלינו לתצפית על העיר היפיפייה מלמעלה.

משם לכפר המשוחזר והשמור נימפאו. המשכנו מזרחה באזור גבעות הצבועות  באפור/שחור אשר בחלקיו הגבוהים כבר ירד השלג הראשון. בדרך עקפנו מפולת סלעים אשר חסמה את הכביש כל הדרך לווריה עיר הולדתם של ראובן, אברמיקו ופיקו. נפרדנו מדני שטס לשוויץ לפגישת עסקים. ראובן לקח אותנו לביקור מרגש ברובע היהודי. אווי Evi פתחה עבורנו את בית הכנסת. וניתן היה להבחין בלחלוחית בקצות העיניים של פיקו, אברמיקו וראובן כאשר הצביעו על הבתים בהם נולדו. בערב התכנסנו במסעדה של קיריאקוס שליד בנין העיריה. אכלנו מעדנים ממיטב המטבח היווני ושתינו מספר כוסות אוזו (מי סופר…) . מאוחר יותר הצטרף גם יורגוס (עו”ד / סופר) המתעד את סיפור הקהילה היהודית, לשולחן וחלקנו חוויות.

היום השישי:  פיקו יצא עם תאנאסיס למשרד  מקומי והשיג מסמכים הקשורים להולדתו בווריה. בעוד אנחנו טועמים בוחצ’ה טעימה מקומית וקונים רוואני (הספציאליטה של העיר) אותו נאכל מאוחר יותר. בדרכנו לסלוניקי הצפנו עד למפלים המרשימים של אדסה, המים נפלו בעוז בגלל הגשמים של הימים האחרונים מה שיצר מחזה מרהיב. טעמנו מהרוואני Ravani המפורסם של ווריה שראובן הביא איתו ויצאנו לצלם.

משם לסלוניקי למלון. אברמיקו יצא לפגוש את קרוביו הגרים בסלוניקי ואנחנו, לאחר מנוחה במלון יצאנו לארוחת ערב משמחת באזור לדדיקה הפופולרי. בתום הארוחה יצאנו למועדון פלאטי הפופולרי והאהוד על ישראלים רבים ללילה של מוסיקה יוונית ובוזוקי עם חברי היוונים …קבלת הפנים הייתה מרגשת כתמיד.

היום השביעי: עד טיסת הערב עמד לרשותנו זמן רב, ויצאנו לגיחה לאגם קרקיני, מזג האוויר נהדר, סביבות האגם שקטות – זו לא עונת הצפרות – מעט עופות הדרים קבע באגם פלמינגו וקורמורנים נופפו לנו בכנפיהם. סירה רחוקה השחירה באופק ועדרי הבופאלו פינו לנו את דרך העפר עליה נסענו.

חזרנו לסלוניקי לסיבוב מורשת בכמה אתרים יהודיים בהדרכתה של אלגרה, וקינחנו בתצפית על העיר מהחומות העתיקות. בשדה התעופה של סלוניקי נפרדנו מתאנאסיס האיש המופלא שעשה כל לאל ידו כדי שנהיה מרוצים. ובמוחי חלפה המחשבה הבלתי נמנעת על מזלנו הטוב שהביא אותנו לחבור לראובן לסיור הייחודי הזה. כי כולם יודעים שראובן בד”כ לא מטייל או מדריך קבוצות במסעותיו המרתקים וגם לו מגיעה תודה קטנה על כך שחרג הפעם ממנהגו. הטיול היה מדהים, מקסים ומעל למצופה. כל יום מרגש מקודמו. הנופים המהממים – קניונים, גשרים, נהרות, מפלים, יערות ‘מכושפים’, אגמים, הרים – המסעדות המדהימות עם האוכל היווני האותנטי הטעים, המפגש הבלתי אמצעי עם אנשי הכפרים החביבים, פסטיבל הצ’יפורו בזאגוריה, וכמובן חבורת המטיילים שהייתי חלק ממנה.