אני רוצה לספר לכם על "קרפוזי" יווני שגר בכפר הקטן וויקוס בצל רכס האסטרקה המפורסם.  בכפר יש נקודת תצפית מרהיבה, אחת היפות, המשקיפות על קניון וויקוס ומקורות נהר הווידומאטיס. קרפוזי (אבטיח ביוונית, השד יודע מי החליט לבחור בשם הזה…) מנהל בית הארחה קטן שמשמש בעיקר את הטרקריסטים ואוהבי ההליכה למיניהם. לבית הארחה המינימליסטי צמוד בית קפה יש אומרים אפילו מאין מסעדה בסיסית כמו החדרים המינימליסטים שהוא מציע להלכים.  בחוץ תחת שריגי הגפנים היוצרים מאין סוכה רחבה, מפוזרים השולחנות ואוויר נעים נושב ביניהם בימים חמים של קיץ. אני אוהב לשבת שם, יושב ולוגם מהפראפה הצונן (חוריס ח'אלה – ללא חלב)שאני נוהג לשתות שם בשעות אלו.

מסביב פזורים עציצי פרחים צבעוניים שריחם משתלב בריח הכביסה שתולה אשתו הרומניה אשר טוענת שהם עוזרים  לצנן את האויר החם של חודש אוגוסט. בסמוך, ברחבה/כיכר ניצבת הכנסייה, כבל ארוך משתלשל ממגדל הפעמון, אני בולם את התשוקה הרגעית לקום ולצלצל בפעמון. ממול נמצאים ה"מתחרים" של קרפוזי, בית קפה ציורי מוקף בהמון פרחים צבעוניים. אח"כ הגיע המכונית הישנה האדומה של  כריסטו, "בנק הדואר" הוא בדרכו לעצירה צפר פעמיים והפר את השקט. מבין הבתים המועטים של הכפר הגיחו האלמנות הלבושות שחור ועוד כמה זקנות. "פקיד הדואר" התיישב בכניסה ל"מסעדה" של קרפוזי. הוציא מהתיק שנשא ערמת מכתבים וניירות נוספים. סביבו התקהלו הנשים הזקנות והאלמנות, המחכות לשיק של הביטוח הלאומי. כריסטו, פקיד הדואר נתן גם שירותי בנק, הוא פדה להן את השיקים, מקופסת הפח הנעולה במפתח הוציא את שטרות הכסף.

אשה קטנה בשחור, שערה האפור אסוף במטפחת וסינר לבן קשור למתניה חלפה על פנינו צועדת בשולי הדרך היורדת ביציאה מהכפר. אח"כ היא התיישבה מול הנוף הנפלא. קרני השמש האירו את שערה ובידיה החזיקה זר פרחי בר לבנים. כאשר חלפתי לידה ביציאה מהכפר היא ברכה אותי לשלום, היה לה מבט חם וחיוך קטן בקצה שפתיה יום טוב, להתראות.

נ.ב
את קרפוזי הכרתי לראשונה באחד מביקורי בסוף שנות התשעים.

יום טוב.

חזרה ל"שולחנו של אל גרקו"