סנטוריני זה היה אמור להיות ביקור  "שגרתי" לכאורה, סנטוריני – מי לא מכיר.

היה קר וירד קצת גשם, מעט אנשים פסעו בדרך הראשית על קוו המצוק של העיירה "אויה" הציורית. בבית הקפה הקטן בו מצאתי מסתור מהרוח והגשם הערתי מנמנום של צהריים את הזקנה שניערה בעדינות את החתול שמצא מעט חום על רגליה. אח"כ נראה שהגשם פסק , הזקנה קראה לאשה הצעירה לעשות חשבון, קפה יווני וקדאיף אחד. יצאתי  בדרכי למרכז הכפר, לאוטובוס, בחרתי באחת הסמטאות מביט בחצרות הבתים, מחפש צילום אחרון לפני פרידה.

ואז כשנדמה היה לי כי טעיתי בדרך ושכדאי שאחזור, שמעתי מוסיקה בוקעת בינות לבתים שבסמטה, כאילו בבת אחת הרוח נחלשה והמשכתי ללכת נמשך אל הצלילים אשר לקחו אותי עמוק לתוך הסמטה הקטנה. איש לא עבר בסמטה הצרה שלא הייתה על ציר התיירים, עד שראיתי את החנות הקטנה – אולי גלריה אולי חנות למזכרות עד היום אני לא בטוח. איש צעיר היה רכון על השולחן  כותב משהו או קורא ובחוץ חזרה הרוח לנשב ביתר חזקה. הייתה שעת אחה"צ מוקדמת והאור בחנות הקטנה היה חלוש, נכנסתי והאיש הצעיר עם השיער הסתור הביט בי מבעד למשקפיים עביי מסגרת וברך אותי לשלום, לפני שעניתי הספקתי  להבחין בערמת הדיסקים הקטנה ובמערכת הקול שניגנה. מי שרה? שאלתי  מרותק לצלילים,  והוא ענה, אבל לא יכולתי לקלוט את השם ובקשתי שירשום לי על פיסת נייר. את הדקות הבאות ביליתי מנסה לשכנע אותו למכור לי את הדיסק, רק  כשהתנגן השיר השלישי "הוא שוכנע", הביט בי מבעד למשקפיו, הסיר את הדיסק הגיש לי אותו ואמר, שיהיה כבר שלום אצלכם, הגיע הזמן.

של הזמרת NENA VENTSANOU   ו"התפילות" שהיא נושאת בתקליט הזבקיקו הזה פרטו ממש על נימי הלב.

חזרה ל"שולחנו של אל גרקו"