סיפור של סתיו ושל שלכת

שבוע שלישי של אוקטובר, תאנאסיס מציע לבקר בוובוסה, שמורת טבע בהרי הפינדוס  אשר בזאגוריה. הרכב הקטן "קאיה" מנוע 1100 הופך במהרה ל"גיפ" מצוי עם כושר עבירות מעורר התפעלות. אנחנו נוסעים בדרך העפר בשולי ההר, צבע העצים נע בין צהוב בהיר לאדום עם ים של גווני ביניים. הירוק עדין שם אצל אלה המאחרים לקבל את הסתיו הנמצא בעיצומו. עלים זהובים אדמדמים נושרים לאיטם ומתרכזים בשולי הדרך כשאנו חוצים ענני ערפל נמוכים הנחים על צמרות העצים ועל דרך העפר הבוצית המתפתלת. מרחוק אפשר להבחין ברכס הררי שפיסגתו כוסתה במעטה לבן רך ועדין של שלג ראשון, תהיה שנה טובה אמר תאנאסיס הגיע הזמן. אחרי כשעתיים של נסיעה מבלי שנפש אדם כלשהו תבוא לקראתנו, נגלה מבין צמרות עצי המחט בעמק למטה הכפר הקטן וובוסה, גגות אדומים בוהקים בקרני השמש של צהריים והנהר – האוס –  המתחיל את דרכו לא רחוק משם.

כפר קטן וובוסה, רק מספר בתים וגשר החוצה את הנהר הזורם רוגע בשוליו. בהמשך נמצא  ה"רפיוג' " או במקרה שלנו אכסניה. כר הדשא מלא במכוניות ואנשים נכנסים ובאים בשערי הבית, "חג היום" אומר תאנאסיס, והמשמעות של המילים האלה היא שכולם יוצאים לטייל בחיק הטבע. בדרך כלל מגיעים לכאן בודדים, חובבי טבע התרים רגלית את השטח, ובמיוחד חובבי הטרקים. תאנאסיס מתחבק ומתנשק עם בעלי הבית השמחים לקראתו מול האח המבוערת מציעים לנו תבשיל מהביל של ירקות וגוש בשר טעים להפליא מחובר לעצם כאי במרכז אגם. אח"כ יצאנו החוצה,  שעת אחה"צ ונעשה כבר קריר, אנחנו הולכים לכיוון הנהר, בוא נפגוש את חברי הרקליס אומר תאנאסיס. על הגדה מבחינים בצריף עץ גדול לצידו תחת הסככה חונה ג'יפ אדום, שערי הצריף גדולים ובמרכזם צלב ענקי. בצידו השני חלונות ובחלקם הפנימי וילונות לבנים רקומים בעבודת יד. תאנאסיס נקש על החלון ובדלת שנפתחה הופיע הרקליס, צעיר בשנות ה-30 המאוחרות של חייו, מתחבק עם תאנאסיס המציג אותי לפניו, "אתה זוכר אותי" אמר הרקליס כשהוא פונה אלי, והמשיך, נסעתי איתך בחצי האי פיליו לפני שנים…נזכרתי בבחור "ביליתי" אתו כשעתיים, הזיכרון הכי חזק היה כרוך בעובדה שהבחור הצטלב כל הזמן, גם עכשיו. נכנסנו לצריף שבעצם היה מבנה עץ ענק, ובתוכו קרוון מגורים משוכלל ומודרני שהכיל את הכל במיוחד תמונות ואיקונין של קדושים נוצריים רבים מספור, מחשב אינטרנטי לוויני, מטבח מאובזר בקיצור כל מה שצריך הבן אדם, המוקף בהמון קדושים להגן עליו. הרקליס מבלה את רב זמנו בסיורים בסביבה, הוא עוזר לבעלי האכסניה בחצרם הוא שוהה, ומקווה לקבל בימים אלה את הג'וב לו הוא מייחל – רנג'ר או בעברית אחראי על השמורה. עמדנו ליד שרידי גשר החבלים שהשטפון האחרון נשא אותו עם זרם המים האדיר שעבר בנהר. תאנאסיס והרקליס עמדו ודיברו, בעיקר דיבר הרקליס, ניסיתי להבין על מה הם מדברים, לא הבנתי כמעט דבר מהיוונית המהירה שדיברו, אבל אני בטוח שהרקליס תאר את חזונו האפוקליפטי וניסה לשכנע את תאנאסיס באחרית הימים הקרבה ובאה ושהוא מוכן, וגם אלוהים צופה בו ויודע עד כמה הוא מעריך אותו ואת שליחיו התלויים על קירות הקרוואן ולוחות צריף העץ המגן עליהם. עד לרגע הגורלי שכבר מגיע. נפרדנו, הרקליס נבלע בצריף סוגר את דלתות העץ הענקיות אחריו, הלכנו לאורך הנהר עד למכונית נעצרים על הגשר שעל המים, אולי הוא צודק הפטיר תאנאסיס בחיוך …

לימים יצאתי שוב לוובוסה, הפעם עם ידידי הצלם דני,  נסענו למסע צילום של גשרי האבן העתיקים. גשר האבן הגדול המקשר בין 2 צידי הכפר עדיין על תילו.  ולא רחוק משם גשר אבן קטן על אחד היובלים הנשפכים לנהר. … שמו. הדרך הארוכה הייתה משופעת בשלכת מרהיבה, הכפרים הייו שקטים וככל שהתקרבנו לכפר יכולנו להבחין ביער ההולך ומתעבה. תושבי העיירה וובוסה מתפרנסים בעיקר מכריתת עצים לתעשייה ולחימום בחורף והיערות ה"אין-סופיים"  על המדרונות בהרים שמסביב מהווים מקור עיקרי לפרנסה. אבל מספרם של חוטבי העצים בעירה הולך ופוחת מספר לנו מיכאליס הזקן אותו פגשנו בטברנה La ponti– אחת מתוך השתיים הקיימות היום (היו פעם 4). מספר התושבים נע בין 25 ל – 40 בעונת החורף ויכול להגיע לכ – 80 בעונה  שכריתת העצים בשיאה. העיירה הציורית מוקפת הרים ויערות מוריקים, מראות שנראים נפלא בתקופת השלכת.                                                                                            לאחרונה גם הוקם בה מלון.

על הנסיעה הזו  והסיפור במיוחד בערב בטברנה אספר בהמשך.

חזרה ל"שולחנו של אל גרקו"